אמא שי ממליצה ומשתפת

כבר תקופה שלא כתבתי. לא מצאתי את הזמן לזה והחלטתי להניח לבלוג, או לכתיבה האישית שלי בכלל. פשוט עשיתי סדר עדיפויות שונה.
את האמת שזו הייתה תקופה עמוסה אך אחת המדהימות עבורי.
במקביל להיותי אמא בחינוך ביתי ועוד שלל תחביבים, אני גם בחרתי להתנדב לועדת תרבות במושב שלי.
מאז ומתמיד אהבתי לארגן חגים וטקסים במושב וכשהילדות היו קטנטנות חיכיתי שיגדלו כדי שאוכל לחזור לעשייה הזו, שבאה כל כך מהבטן, מהרצון לתת ולעשות למען הקהילה במושב.
בפורים, אנחנו, ועדת תרבות, מובילות את החג, זה דורש המון עבודה, עבודה מבורכת, והיה לי חג מדהים לארגן, וכדי להיות פנויה לזה נדרש ממני לעדכן סדר עדיפויות. אז לא וויתרתי על הספורט שלי וכמובן שלא על זמן עם הילדות (טוב אולי הייתי קצת פחות פנויה אליהן מהרגיל. אבל מבחינתי זו דוגמה אישית טובה וגם חלק מלמידה, שלפעמים יש לי גם תחומי עניין אחרים ואפשר להנות יחד גם ככה), גם לא וויתרתי על זמן עם גיא. בעיקר הנחתי בצד את הבלוג, זה סדר העדיפויות שבחרתי, לא ברור לי איך בסוף הספקתי כל כך הרבה בתוך אותן כמות שעות שיש בכל יממה. כנראה שככה זה כשפועלים מהלב וממקום מדויק.
בכל רגע בחיים צריך לעשות סדר עדיפויות, גם ביומיום. אני למשל מעדיפה לקום מוקדם לרוץ ולעשות דברים לפני שהילדות מתעוררות, וגם חשוב לי זמן לבד עם גיא בערב, אז השינה נדחקת לתחתית סדר העדיפויות שלי ולשמחתי אני לא צורכת הרבה שעות שינה.
אז חוזרת לפורים…
וואוו! היו לי שותפות מדהימות, צוות מדהים וקהילה משובחת ביותר להעניק לה. היה כיף לארגן, לפחות כמו שהיה כיף באירועים שארגנו.
כמה ימים אחרי פורים היה יום הולדת ללירי, ומי שמכיר את ימי ההולדת אצלי (אספר על כך בפוסט נפרד, איך חוגגים אצלנו), יודע שזה גם דורש היערכות. אז מפרוייקט לפרוייקט (אני פרוייקטורית, ככה אני עובדת הכי טוב), הפרוייקט הבא שלי מיד אחרי שנסיים את החגיגות של לירי כי מחר אני מארחת את המשפחה, זה לארוז את הדברים ולטוס לתאילנד. עוד 2 ימים אנחנו טסים.
בינתיים, הנה תמונה מדליקה שחברה מהמושב צילמה אותי, בזמן התהלוכה השמחה.
כשאני עושה דברים מהלב, מתוך השמחה והנתינה, זה פשוט ממלא אותי ומאפשר לי לתת עוד ועוד בלי להתרוקן. כל כך כיף להיות בעשייה מבורכת, שעושה לי שמח וגם לאחרים.