מה זה לדייק בכלל? או מה זה לא לדייק? כשדברים לא מתיישבים לי עד הסוף, כשבחירות לא ברורות לי, כשאני מהרהרת אם אני במקום הנכון, כשמשהו מעיק עליי, כשאני לא בטוחה שמתחשק לי לעשות משהו שקבעתי מראש, אז אני רוצה שהדברים ישבו נכון יותר.
כשהדברים מדויקים אני מרגישה את ה"קליק" כמו בחגורת בטיחות שנסגרת ואני מוכנה להמראה. בטוחה בדרכי.
למה חשוב לי לדייק? כי כשאני מדייקת דברים באים לי בקלות, כשאני מדויקת אני בביטחון ואמונה, הכל ברור לי יותר ואני יכולה להיות יותר בקבלה ופתיחות גם לאתגרים שיבואו.
זה לא תמיד פשוט לדייק, כי הדיוק הזה בא מהקול הפנימי שלנו, מהחיבור לעצמנו, והרעש מסביב מפריע לשמוע אותו. הרעש מסביב זה לא רק הסביבה, זה גם הרעש שבתוך תוכי. רעש של פחדים, רעש של אמונות מגבילות, רעש של דפוסים, רעש של משפטים שכבר שמעתי, כל כך הרבה רעש שקשה לי לשמוע את הקול הפנימי שלי. כשאני רוצה לדייק אני מקשיבה לרחשי הלב עם פתיחות לראות הכל, לתת לכל האפשרויות אופציה להיות בדמיוני, בלי להתנהל מתוך פחד או מתוך אמונות מגבילות, מנסה להשתיק את הקולות, רק בדמיון, אז אני מרגישה בלב מה האפשרות הנכונה עבורי כרגע, איפה יש לי נחת, חיוך, איזו אופציה יותר קל לי לבחור. אני מנסה לזהות אם אני מדייקת מתוך בחירה, או מתוך בריחה ממה שמפחיד אותי או מגביל אותי. אם אני מזהה פחד או אמונה מגבילה אני נותנת להם מקום והכרה, ואז מנסה לדייק שוב ממקום נקי יותר ומודעות לכל מה שעולה. אחד הדברים שעוזרים לי כשאני לא מרגישה מדויקת, זה לחשוב מה הייתי רוצה שהבנות שלי יעשו בסיטואציה דומה, איך אני רוצה שהן יפתרו את הדילמה וידייקו את עצמן. ואז אני פועלת משם, אני מביאה את עצמי בגרסה הכי טובה שלי, כדי להיות הדוגמה שאני רוצה לראות בבנותיי. כשאני שם, כשאני הדוגמה עבורן, הפחד נעלם, הביטחון מתחזק, העוצמה אצלי, הבחירה בידיי. ואז… מגיע הדיוק.

רבים חושבים שהבחירה בחינוך ביתי היא ויתור על עצמי, הקרבה ושזו בחירה בעיקר עבור הילדות. האם זה נכון? סיפרתי קצת בסרטון…