כללי

אחד הדברים שהחלטתי מאז הולדת בתי הראשונה זה שיהיו להן אלבומים.

היום בעידן הדיגיטלי אנחנו מצלמים כל כך הרבה, אלפי תמונות בשנה. לעומת כשהיינו ילדים שמקסימום אם לילד לא היה אלבום, הייתה לו ערימת תמונות. עכשיו אין פריווילגיה כזו, אם לילד אין אלבום, במקרה הטוב יש לו עשרות אלפי תמונות על המחשב, ואין שום סיכוי שכבוגר הוא יפתח את התיקיות האלה.

לכן, החלטתי שבכל שנה אני מכינה אלבום דיגיטלי מודפס לכל ילדה.

זה נשמע לאנשים מטורף, אבל מבחינתי אין סיכוי שמגיע יום ההולדת של ילדה שלי ואין לה אלבום מודפס, ואת האמת? זו המתנה שהן הכי מתרגשות לקבל והכי שמחות בה.

אז איך זה מתבצע בפועל… אני כותבת בתקווה שזה יגרום גם לכם לבחור לעשות זאת. יש המון דרכים אפשריות, כדחיינית, זה מה שעובד לי:

חודש וחצי לפני יום ההולדת אני מתחילה להעביר תמונות מהפלאפונים שלי ושל גיא למחשב ופותחת במחשב תיקיות לפי חודשים ובנוסף תיקיית יצירות עליה ארחיב בהמשך. במחשב אני ממיינת את התמונות מהשנה האחרונה מיום ההולדת האחרון. אני בוחרת את כל התמונות שמוצאות חן בעיניי שילדת יום ההולדת מופיעה בהן, ללא כפילויות וממיינת לפי חודשים בתוך תיקיות, לכל חודש תיקייה נפרדת.

האלבום תמיד מתחיל מיום ההולדת הקודם של אותה ילדה. אם למשל לירי נולדה ב23.3, האלבום החדש יתחיל מיום ההולדת, יראו בו את החגיגות כיוון שזה לא נכנס לאלבום הקודם שהודפס לפני יום ההולדת, ואז תהיה תיקייה לאפריל, מאי, יוני וכו'… עד בערך 10.3 שאז אשלח את האלבום החדש להדפסה. החלק של מיון התמונות הוא הארוך והמתיש ביותר בהכנת האלבום, כך שאם אתם לא דחיינים כמוני, אתם יכולים למיין בסוף כל חודש את התמונות לפי תיקיות לכל ילד, ואז כשתגיעו ליום ההולדת תהיה לכם הרבה פחות עבודה. אני פרויקטורית, אוהבת לעבוד בפרויקטים ומתמסרת לזה עד הסוף, ולכן עובד לי לעבוד ברצף לקראת כל יום הולדת, למרות שזה לא תמיד פשוט, למשל ההפרש בין יום ההולדת של אלה לשל אורי הוא חודש וחצי, כך שאיך שאני מסיימת אלבום של אחת אני מתחילה לעבוד על השני, אבל זה שווה את זה.

בהתחלה התיקיות יהיו עמוסות בהרבה תמונות. לאחר שמיינתי את כל התמונות שאני אוהבת, כולל אלה שהגיעו אליי בוואטסאפ או באימייל, אני מתחילה לסנן תמונות. זה החלק הכי מאתגר, לבחור מה להוריד. אני משתדלת להגיע לבין 20 ל30 תמונות בחודש, אני מוודאת שלכל דוד, דודה, סבא, סבתא יש תמונות מייצגות ככל האפשר. אני בודקת שיש תמונות מאירועים חשובים, עם חברים אהובים. לאחר שאני שלמה עם כמות התמונות והתוכן, אני מתחילה לעצב את האלבום.

אני מעצבת את האלבומים בתוכנה של לופה, היא נוחה לי וההדפסה מאוד איכותית. אני בוחרת באלבום ריבועי גדול, שזה גודל 30 על 30, בכריכה הולנדית, מה שאומר שהדפים נפתחים עד הסוף (אין כפל באמצע) והדפים קשיחים וחזקים. כמובן שיש עוד תוכנות ואפשרויות הדפסה. זה מה שעובד לי.

אני לא לוקחת עיצוב מוכן אלא מעצבת בעצמי, אני בוחרת תבניות של 5 תמונות ומעלה ויוצרת תבניות לבד, מכניסה לא מעט תמונות בעמוד כדי שלא יצא אלבום ארוך מידיי, אך גם משתדלת שלא יהיה עמוס מידיי ושהתמונות לא יהיו קטנות, מוצאת את האיזון שמרגיש לי מתאים. אפשר גם לקחת עיצוב אלבום מוכן ורק לשתול בפנים את התמונות. אחרי שסיימתי לסדר את התמונות אני בוחרת את הרקעים, את מסגרות התמונות ומעצבת את הכריכה. כל אחד לפי טעמו.

בסוף האלבום אני מוסיפה פרק "היצירות של…", כולנו נתקעים עם הררי ציורים שהילדים מכינים, יצירות מחומרים שונים, ותוהים מה לעשות עם זה, מה לזרוק, מה לאפסן. אז השיטה שלי היא לצלם את היצירות במשך השנה, את הציורים אני שמה במגירה ולקראת יום ההולדת אני בוחרת איזה ציורים לצלם לאלבום ואחרי שצילמתי אני נפרדת מהן לשלום. אני מסדרת את היצירות 2-4 יצירות בדף ומשתדלת שיהיה מייצג, יצירה או שתיים מכל סגנון עבודה.

ועכשיו החלק הכי חשוב: הברכה. הברכה היא לא רק ברכה גנרית מה אני מאחלת לילדה שלי לשנה הבאה, בברכה אני יותר מתמקדת במה שהיא עברה בשנה האחרונה, אני מספרת עליה לעצמה, מה היא אוהבת לעשות, במה היא התקדמה בשנה האחרונה, מה מיוחד בה, מה מאפיין אותה, מה היכולות והאיכויות הגבוהות שלה, וגם מה אני מאחלת לה לשנה הבאה. הברכה היא בעצם סיכום של שנה, שכשהן יגדלו הן ידעו מה הן אהבו לעשות בכל גיל, במה הן היו טובות במיוחד, איך אנחנו ראינו אותן ומה השינוי שהן עברו בכל שנה.

אם הייתי משקיעה יותר הייתי גם כותבת אנקדוטות שונות מהחיים שלהן ומוסיפה ליד תמונות, מוסיפה סיפורים קצרים, ציטוטים ורגעים משמעותיים מחייהן. אבל אני בוחרת איפה להשקיע, ובחלק הזה אני בוחרת להסתפק בברכה המפורטת והתמונות המייצגות. אבל אולי אתם תרצו להוסיף עוד רעיונות.

הבנות מסתכלות באלבומים שלהן במשך כל השנה והן כל כך נהנות מזה שזה שווה את העבודה, אני יודעת שזה ילווה אותן כל חייהן, ולא רק שיש להן אלבומים מודפסים, התמונות המשמעותיות גם שמורות בתיקיות מסודרות במחשב אחרי המיון, כך שגם אם יצטרכו תמונות דיגיטליות יהיה קל לשלוף אותן.

מקווה שעזרתי. בהצלחה.

כיוון שלכל ילד יש את רמת הריכוז שלו והיכולת שלו להכיל את מורכבות הסיפור, אכתוב פה המלצות לטווח רחב של גילאים עם כמה מילים על כל ספר, יש ספרים שיתאימו גם לפני גיל 3 ויש כאלה שיהיו קצת ארוכים או מורכבים לגיל 3. אתם מכירים את ילדיכם הכי טוב.

בפוסט נפרד אמליץ על ספרים לגילאי 6 ומעלה (ראשית קריאה).

הארנב הקשיב – אחד הספרים האהובים עליי, מאוד תואם את השפה שלנו, שפת הלב, ומעודד שיח על התמודדות עם סיטואציות מתסכלות והפתרונות השונים. לפעמים כל מה שאנחנו צריכים זה הקשבה, זמן וחיבוק.

אבא של עמליה נוסע לאוסטרליה – הספר האהוב כרגע על בת ה4 שלי. ספר מקסים, שנותן מקום לרגשות, לציפיות ולאכזבות. עם זאת, האמא מוצאת פתרונות יצירתיים לשמח את בתה מבלי לבטל את תחושותיה.

כמוך בדיוק – ספר חמוד מאוד, מחבר בין ההורה לילד, אני אוהבת להקריא אותו לבנות לפני השינה. בעיקר האיורים בו יפים. המסר בו זה שכל ילד הוא הכי מיוחד להורה שלו.

סיפורו של אביר – סיפור על עכבר אביר שבמקום להילחם בוחר להוביל ולנצח בעזרת הספרים שלו, הוא מנצח בצורה כזו שכולם יוצאים מנצחים, בדרך של שלום ולא של מלחמה.

אריה הספריה – ספר מקסים שמלמד שלכל כלל יש גם יוצא מן הכלל. קצת ארוך ומורכב עבור קטנטנים.

מושלם בשביל שניים – ספר מקסים על חברות, שיתוף ומה שחשוב באמת.

בלוט הזהב – ספר מקסים עם איורים יפים על חברות ושיתוף פעולה.

דובים לא מפחדים משום דבר – אחד הספרים האהובים עליי, ספר משעשע על התמודדות עם הפחד. בהמשך הספר בעצם רואים שאבא דב שכל הזמן אומר שדובים לא מפחדים משום דבר, כן מפחד. את הסוף לא אגלה, אבל הוא משעשע במיוחד.

תזהר שם צומי – ספר מקסים על עכברון סקרן ונמרץ שלא תמיד קשוב לאזהרות אמו ואמא שלו מתוסכלת מזה, לבסוף גם אמא שלו בעצמה לא קשובה לאזהרה של בנה האוהב. סוף מתוק ומלא באהבה. בכל הספר מורגש שיש המון אהבה וחיבור בין האמא לבנה.

לאן הולכות הדאגות בלילות – ספר נהדר, על ילד שדאג בגלל הרבה דברים, עד שלילה אחד כשהתקשה להרדם סבתא שלו נתנה לו בובות דאגה שידאגו במקומו. ניתן להכין יחד בובות דאגה לאחר קריאת הסיפור.

סדרת החולד: אין כמו בבית, המתנה הכי טובה בעולם, יהלום בשלג, להוריד את הירח – 2 הספרים הראשונים שכתבתי בעיניי הכי מוצלחים, אך גם השניים האחרים אהובים. סיפורים מקסימים עם מסרים וערכים.

הכי הכי יותם – ספר נהדר עם מסר חשוב. תהיה אתה עצמך, מיוחד כפי שאתה. הספר מספר על יותם שיום אחד צמחו לו כנפיים, הוא לא ידע איך יגיבו לכנפיים וחשש מהתגובות ולכן הסתיר אותן במעיל גדול, בסופו של דבר מה שהגביל אותו והקשה עליו זה המעיל ולא הכנפיים. יום אחד החליט להוריד את המעיל וגילה שלא רק שזה כיף, גם הצטרפו אליו עוד ילדים עם כנפיים.

טרמפ על מטאטא – סיפור שמסופר בצורה כיפית עם חרוזים, על חברות והכוח של קבוצה ביחד, להיות אחד עבור השני.

חטפן הספרים – סיפור נחמד, בעיקר אני אוהבת את האיורים היפים בספר הזה.

קוין הקואלה תקוע למעלה – סיפור על קואלה שתקוע במעלה העץ רק כי מפחד משינויים ומעדיף להיאחז בפחד שלו במקום להתמודד. עד שיום אחד אין לו ברירה והוא מוכרח לרדת לאדמה, ומגלה ששינוי יכול להיות נפלא ולא כל כך מפחיד.

משהו אחר – סיפור שאני מאוד אוהבת על קבלת האחר. בסיפור בעצם לא מקבלים את השונה, מישהו אחר, ואז בא אליו עוד יצור שונה שנקרא משהו אחר, בהתחלה מישהו אחר לא מקבל אותו כי הוא שונה ממנו, עד שהוא נזכר איך הוא הרגיש כשלא שיתפו אותו והם נהיים חברים. מבחינתי זו הזדמנות לדבר על כך שהקבוצה לא קיבלה אותם, אני לא חושבת ששניים שונים שלא מקבלים אותם בהכרח צריכים להיות יחד בנפרד מהחברה, את שניהם הקבוצה הייתה יכולה ללמוד לקבל ולהרוויח עוד חברים מיוחדים, וזה מקום לשיח מבחינתי.

זוג וזוג והרופאים המעופפים – אלה שני ספרים שנויים במחלוקת עבורי. מצד אחד אני אוהבת את המסר שהנסיכה היא חזקה, היא מחליטה על עצמה, היא בוחרת להיות רופאה, לא מה שמצופה מנסיכה ולא נותנת שנסיך ילחם עליה. מצד שני יש את העניין שאומרים לדרקונים לחטוף נסיכה ובספר השני הדוד של הנסיכה כולא אותה. אז נכון שתמיד הסוף טוב, אבל אלה תכנים שהבנות שלי פחות נחשפות אליהם וזה אלים בעיניי, לכן אני בדיסוננס עם הספרים האלה. מה שמוסיף נקודות לספרים אלה האיורים היפים.

הנקודה – סיפור קצר ומקסים על מורה שמראה לנו שכל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו.

איה! אאוץ'! אווה! – ספר נהדר אך ארוך לקטנטנים, מתאים לדעתי מגיל 4 או 5. על משפחה שמגיעה כשקוראים להם כשכואב לנו. הספר מעודד לבכות, להביע רגשות וכאב, ובכלל זה ספר מקסים עם איורים נהדרים.

סדרת ג'ורג' הסקרן – ספרים עם סיפורים קצרים ומשעשעים על קוף קטן וטוב לב ומאוד מאוד סקרן, שכל פעם נקלע לבעיה בגלל הסקרנות שלו או הרצון שלו לעזור או לחפש עניין, ובסוף הכל תמיד מסתדר והוא יוצא בהצלחה מהסיטואציה.

הדב והפסנתר – ספר חמוד על דב שהתפרסם בעיר הגדולה בזכות כישרון הנגינה שלו, אך בסוף הבין שאור הזרקורים הוא לא נוצץ כמו שהוא נראה והחליט לחזור ליער לחבריו, שלהפתעתו נשארו נאמנים לו וקיבלו אותו בחזרה בשמחה.

שאול החתול – סדרה חמודה ומדליקה, יש בה דקלומים זורמים ושאול הוא חתול מגניב. יש ספרים שאני משנה מעט את המילים, כמו למשל בסיפור "אני אוהב לצעוד בנעליים לבנות", נכתב שם "האם שאול התחיל לבכות? מה פתאום!", אני משנה ל"הוא בחר שלא". והמסר בסוף "לא משנה בתוך מה אתה דורך, אתה יכול לבחור להמשיך בדרכך ולשיר את שירך, כי החיים יפים". כך שהמסר שמתקבל הוא שהכל בחירה שלנו.

הממלכה של אלה – ספר חשוב שמספר בצורה מאוד רגישה להקשיב לגופינו, לרצונותינו ולרגשותינו, וכך גם לרצונות האחרים לגבי גופם. אנחנו המלכים והמלכות של הגוף שלנו. זהו בעצם ספר חינוך מיני לילדים קטנים.

טיפ טיפה אמיץ – ספר מקסים ואהוב מאוד על התמודדות עם פחד, חברות, אומץ, הבעת רגשות. הארנבון מפחד לצאת מהמאורה שלו, הוא מעולם לא יצא ממנה, אך כשמבין שכדי לפגוש את חברתו או מוכרח לצאת, הוא עושה זאת, ובסוף לא רק יוצא לפגוש אותה אלא גם מציל אותה מהזאב וגם נהנה מההרפתקאות שפוגש בדרך.

הנמנמן הקטן שלא ישן – ספר נהדר על נמנמן, שאמור להירדם למשך 7 חודשים כמו כל הנמנמנים, כל משפחתו כבר נרדמה, אבל הוא לא מצליח להירדם, ואיזה מן נמנמן הוא אם הוא לא מצליח לישון? החיות מנסות לעזור לו זו אחר זו בדרכן, כולן נרדמות ורק הוא לא. עד שהוא מבין שאם כולם כבר נרדמו, אף אחד לא ידע שהוא ער, אז הוא מתחיל לתכנן תכניות לתקופה הזו שלא ישן כמו כל הנמנמנים, וכמובן – נרדם.