אנחנו כבר שנים מבקרות בעין חמד, אבל תמיד בקיץ, כיוון שאנחנו אוהבות להשתכשך שם במים ויש שם המון צל ומזג אוויר נעים גם בקיץ החם.
יש בעין חמד הרבה מרחבים למשחק, לטיול, הילדות מאוד אוהבות לבקר שם ואני אוהבת את הטבע הקסום שיש במקום הזה.
השבוע יצא לנו לבקר שם בסתיו, מסתבר שבסתיו אפילו יותר אנשים פוקדים את המקום כי השלכת שם קסומה. העצים הופכים להיות צבעוניים, הקרקע מתמלאת בעלים גדולים וחומים, יחד עם קרני השמש, הנחל הזורם והגשרים הקטנים, המקום נראה קסום.
מסתבר שיש דבר נפוץ מאוד (בעיקר דתיים ממה שראיתי) לבוא להצטלם שם עם צלמת מקצועית בשלכת. עשרות משפחות הגיעו באמצע השבוע (בסוף השבוע עמוס) עם שלל אביזרים ותלבושות להצטלם צילומי משפחה מקצועיים. מחזה מעניין בפני עצמו עבור מי שאוהבת להתבונן.
ואנחנו פשוט באנו ליהנות ולשחק במרחב המוכר ששינה פניו בבוא הסתיו. כמובן שגם הגנבנו כמה תמונות, כי פשוט יפיפה.
עשינו טיול יחפני על האדמה הלחה, עלי השלכת שנשברים מתחת לרגלינו, המים הקרירים, היה מדהים.
אני מאוד אוהבת צבעי שלכת, אוהבת את הצבעוניות המיוחדת הזו של צבעי הכתום, החום, הצהוב והירוק, שמשתלבים עם השמיים הכחולים.
אז עין חמד… בחורף עוד לא יצא לי להיות שם. אבל בקיץ ובאביב- ממליצה לבקר. לפיקניק, משחק במרחב, או טיול רגלי, הכל אפשרי.
ככל שאני מדברת עם יותר אנשים, אני מבינה שהמוזיאון הזה שנמצא אצלי ברשימת המלצות למוזיאונים, צריך לקבל גם פוסט נפרד.
אנשים לא מכירים אותו, נרתעים ממנו, ומפספסים. גם אנחנו הגענו אליו במקרה.
מדובר במוזיאון שהיה פעם בית התפוצות, אבל שינה פניו לגמרי. זהו מוזיאון ענק ומרתק שמספר את סיפורו של העם היהודי, בצורה מעניינת, עם מיצגים מרשימים, גדולים ומיניאטורים, יצירות שונות, מסכים אינטראקטיביים, סרטונים, אומנות ועוד… המון מידע שנוגע בהרבה חושים, אבל לא מציף מידיי כי מאוד מסודר, נקי ונעים.
מלבד סיפורו ההיסטורי של העם היהודי, הוא מציג את היהדות בהמון אופנים, הוא מציג איך עבור כל אחד להיות יהודי זה דבר אחר. יהדות היא ממש לא רק דת, ולא רק היסטוריה, לכל אחד יש קשר אחר ליהדות ורואה בה משהו אחר שהוא חלק ממנו, והם נותנים במה לכל הדבר הגדול והמורכב הזה ברגישות והנגשה שיכולה להתאים לכולם, מקטן ועד גדול.
יש שם מיצגים קוליים עם אוזניות, משקפי תלת מימד, הכנת מתכונים יהודיים על גבי מסך ועוד… אטרקציות חווייתיות ומושכות עבור הילדים.
הם מציגים גם אנשים יהודים מוכרים ומשמעותיים בעולם במגוון תחומים ואת ההשפעה שלהם על כל תחום.
יש גם מתחם שלם של הומור יהודי שהוא מאוד מושקע ומצחיק. ארץ נהדרת, מופע סטנדאפ בבר (הולוגרמה שעומדת מולנו ומופיעה. אדיר), סיינפלד, הגשש החיוור ועוד…
המוזיאון מרווח ונעים לטייל בו. השהייה בו גרמה לילדות לשאול הרבה שאלות על ההיסטוריה היהודית והן שמעו בעניין רב את המידע שנתתי להן.
יש גם משחק חידות עם צמיד שמתחבר לטלפון, אנחנו לא עשינו כי עבורינו זה היה מיותר, אבל יש סיכוי שלבני נוער זה יוסיף ערך לביקור.
באמת רואים שבמוזיאון הזה רוצים להנגיש מידע, הם רוצים להראות את העם היהודי מהרבה זוויות והם שם בשביל שעוד אנשים יבקרו וידעו כמה שיותר, המבקרים חשובים להם וזה ניכר.
בנוסף, יש בקומת הכניסה בית קפה ארומה, שזה תמיד נחמד.
אנחנו ביקרנו שם כבר פעמיים ואני מאמינה שנבוא עוד כי לא מיצינו.
מלמדים אותנו שצריך להתגבר על הפחד, לשים אותו בצד ולעשות למרות שמפחדים.
מלמדים אותנו שהפחד מגן עלינו, אם לא נפחד ניפגע, אז חשוב לפעמים להקשיב לפחד.
וה"לפעמים" הזה מבלבל, מתי נקשיב לפחד ומתי נתגבר עליו? הרי הוא בא להגן עליי, תמיד, לא רק כשאני עומד על קצה צוק ומפחד ליפול.
הפחד הוא שליח של אהבה. עבורי זה עושה סדר מתי להתגבר עליו ומתי לא.
לפחד יש מסר עבורנו, מה אנחנו אוהבים ומפחדים לאבד כרגע, מה נמצא בסיכון. אם נקבל את המסר, נדאג לשמור על מה שאנחנו אוהבים, נוכל להתגבר על הפחד מבלי להתעלם מהמסר שהוא מביא.
למשל אם אדם מפחד לעזוב את מקום העבודה הנוכחי שלו, אבל בתוכו יש קול פנימי שרוצה לעזוב את מקום העבודה, או שיש לו רצון אחר שרוצה לממש. במקום להחליט שהוא מתעלם מהפחד ועושה, או במקום להחליט שהוא נותן לפחד לנהל אותו ומוותר על השינוי, הוא יכול להבין את המסר של הפחד. המסר יכול להיות "אני אוהב את הביטחון החברתי שיש לי בעבודה" שזה אומר שאני אוהב את החברים ומפחד לאבד אותם, או "אני אוהב את הביטחון הכלכלי שיש לי בעבודה" אני מפחד שלא ארוויח את הכסף שאני מרוויח כרגע, אני אוהב את הכסף שאני מקבל שנותן לי בטחון, או "אני אוהב את הדימוי העצמי שאני מרוויח מהעבודה הזו" למשל מהטייטל שהאדם זוכה לו בעבודה כמנהל, או המשמעות שהוא מקבל מהעבודה שלו שמגבירה את הדימוי העצמי שהוא מפחד לאבד כשיעזוב את העבודה. ולכל דבר כזה שאותו אדם מפחד לאבד יש אפשרות ליצור רשת בטחון לדבר הספציפי. לטפל בדבר עצמו כדי לתת לעצמנו את התחושה שהדבר הזה שאנחנו פוחדים לאבד, לא נמצא בסיכון. כמו למשל לטפח את הקשרים החברתיים כדי לא לאבד אותם גם אחרי העזיבה, למצוא פתרון כלכלי או תמיכה כלכלית שתיתן לי בטחון, או לעבוד על תודעת השפע במודע שלנו, או לעבוד על הדימוי העצמי שלא יהיה תלוי רק בעבודה שאני עוסק בה.
אלה רק דוגמאות. לפעמים זה כמה דברים שפוחדים לאבד, לפעמים אחד, אבל הרבה פעמים אנחנו בכלל לא יודעים ממה אנחנו מפחדים, רק מהשינוי, לא מבינים את המסר הברור של הדבר שאנחנו פוחדים לאבד ולכן זה מבלבל יותר.
לאחר שנקבל את המסר שהפחד רוצה לתת לנו, ניתן למסר הזה מענה, בין אם בחיזוק ביטחון מחשבתי, מנטלי, או פעולה פיזית שתאפשר את הביטחון הרגשי, אז נוכל להתגבר על הפחד ולפעול מבלי להתעלם ממנו.
לפעמים נבין שאנחנו רק רוצים לשמור על מה שאנחנו אוהבים ואין עבורי דרך לשמור עליו אם אפעל כמו שאני מפחדת לפעול, ולכן לא נתגבר על הפחד, אבל כן נהיה מודעים למה שאנחנו מפחדים לאבד ונבחר לשמור עליו. בעצם בחירה היא שם המשחק. כשאני מקבל את המסר מהשליח, אני יכול לבחור איך לפעול, אני מנהל את הסיטואציה ולא הפחד מנהל אותי ואת ההחלטות שלי.
למשל אם אני עומדת על קצה צוק ורוצה לרדת אך נמנעת כי אני מפחדת, במקום לתת לזה לנהל אותי ומראש לוותר. אסתכל על הפחד, אקבל את המסר מהפחד שאני מפחדת ליפול מהצוק כי "אני אוהבת את החיים, אני אוהבת את הגוף שלי ואני מפחדת לפגוע בו, אני מפחדת לאבד את הביטחון הקיומי שלי" וכו' אולי עדיף שבאמת לא אקפוץ למטה או ארד בריצה, אבל אולי יש עוד פתרונות לקבל את המסר ולתת בטחון למה שאני אוהבת. אולי כן אוכל לרדת מהצוק בזהירות תוך שמירה על גופי ועל חיי, למשל להיקשר בחבל ביטחון מלמעלה, לתת יד למישהו, למצוא יתדות חזקים להיאחז בהם וכו', ולפעמים לצוק הזה אין שום רשת ביטחון אפשרית עבורי, ואעדיף להישאר למעלה בקצה הצוק ולא לרדת ממנו, או שאמצא דרך אחרת לרדת מהצוק, למשל דרך הכביש ולא בדרך התלולה מעל הוואדי למרות שהיא הרבה יותר מרשימה ומרגשת, כשאני יודעת מה המסר יש לי הרבה יותר אפשרויות ובחירה. כמובן שזו רק מטאפורה לסיטואציות שונות בחיים.
אם נסתכל על הסיטואציה, על הפחד, נבין את המסר של האהבה, נוכל לפעול ממקום שלם שמכבד את הפחד, מקשיב לו, אך לא מתנהל מתוך הפחד, מוצא לו רשת ביטחון ובוחר את הדרך לקיים את הדבר, או בוחר שלא לקיים את הדבר בידיעה שכרגע זה לא בטוח עבורי ואולי בהמשך אמצא את הדרך.
הפחד הוא שליח של אהבה.
בתמונה: אני מתגברת על פחד הגבהים שלי, שמזכיר לי שאני אוהבת את החיים, מוצאת את רשת הביטחון שלי שהיא החבל שאוחז אותי והאמונה שלי, וקופצת מבנג'י בגובה 216 מ' (הבנג'י הכי גבוה בעולם מגשר).
הקושי למצוא תורים פנויים לחידוש דרכון הובילו אותי לביקור בנהריה, וכמי שחובבת הרפתקאות, לא נבהלתי מהנסיעה הארוכה, ובמקום זה חשבתי איך אפשר למנף את הנסיעה להנאה. אז אחרי דרך כיפית של שיחות והאזנות לסיפורים (מהפודקאסטים "נילי ספרי לי" ו"ירדן ודידי", שניהם מאוד מומלצים!!), וחידוש דרכון, ממש על הדרך עצרנו באקסטרים פארק בעכו. ועל המקום המדליק הזה אני רוצה להמליץ לכם.
באתי בלי הרבה ציפיות, זה מקום שמתאים גם לבני נוער ומבוגרים (כשהיינו היו קבוצות של בני נוער גדולים, גיל 17+) אז שיערתי שהרבה מהמתקנים לא יתאימו לילדות (גילאים 4, 7 ו9), אבל הופתעתי לגלות שהן בעצם יכולות לעשות שם הכל חוץ מהבאנג'י, שאת זה רק אני ובת ה9 עשינו. מרגע שמגיעים מלבישים על כל אחת ריתמה, וכך בעצם עוברים ממתקן למתקן. כשהגענו הייתה שם קבוצה גדולה של בני נוער, זה היה טיפה עמוס אבל ממש לא הפריע לחוויה. ברגע שנכנסנו קיבל את פנינו האחראי המקסים שהסביר לנו ודאג שנהנה ונתנסה בהכל עד הרגע שיצאנו משם.
אז מה היו לנו שם? סקיי טרק – 2 מסלולים גבוהים, אחד פחות גבוה ואחד יותר גבוה, מסלולי הליכה מעניינים כשאתה מאובטח. ממש כיף. כולנו עשינו (עם ליווי ותמיכה של המדריך המתוק שעזר כשמישהי פחדה). אומגה- מגניב ממש, אומגה גבוהה עם ריתמה. כיוון שזה מ45 קילו אנחנו עשינו רק בזוגות. אפשר לבד אם שוקלים מעל 45 קילו או בזוג בכל משקל. זה ממש כיף. קיר טיפוס ענק עם כמה עמדות, חלק יותר קל וחלק יותר מאתגר, הרמות השונות איפשרו לכל הגילאים שלנו (מגיל 4 ועד 35) לעבוד קשה ולחוות הצלחה. בנג'י- הבנג'י מ30 קילו ולכן התאים רק לי ולגדולה. ממש כיף וחווייתי.
זה נשמע מעט מתקנים, אבל זה ממש מספק ומהנה. אנחנו בילינו שם 3 שעות מדהימות (הכרטיס מקנה כניסה לשעה וחצי. אבל כיוון שהיו קבוצות והם גם ככה עבדו איפשרו לנו להיות יותר) ולא הפסקנו לפעול, למעט הפסקת אוכל של רבע שעה.
חוץ מזה יש שם מתקני שעשועים לקטנטנים שבנויים כפסלים צבעוניים והמון מרחב.
המקום מתוחזק טוב, הכל באיכות טובה ונקי.
החלק הכי חשוב שעושה את המקום זה הצוות המדהים. כל עובד שפגשנו במהלך הביקור היה מדהים, פשוט מרגישים שלעובדים שם ממש חשובה החוויה שלך, הם רוצים שתהנה, דואגים, תומכים, רגישים, קשובים, סבלניים ואדיבים. ממש תחושה של נתינה מכל הלב וכמובן הם גם מאוד מקצועיים ואחראים. הם ליוו אותנו במשך כל הביקור ונתנו לנו יחס אישי, למרות שכל הזמן היו במקביל אלינו עוד קבוצות גדולות.
ממליצה בחום למי שמגיע לאזור לבקר שם.
פתוח בכל יום מראשון עד שישי מעשר עד ארבע, כך שמתאים מאוד גם למשפחות שרוצות פעילויות לאמצע השבוע. כדאי להתקשר לבדוק מתי פנוי מקבוצות גדולות. אנחנו היינו עם קבוצה של 90 בני נוער ואחר כך קבוצה של 45 בני נוער, 90 היה קצת עמוס, 45 לא הפריע בכלל. מחר צפויה להגיע לשם קבוצה של 300 אנשים, אז הייתי נמנעת מלהגיע ביום כזה.
אם עוד לא הייתם… ממליצה לבקר, ואם אפשר באמצע השבוע אז עדיף. היום ביקרנו באקווריום, חוץ מזה שהוא נורא יפה, יש מגוון גדול של חיות ים מרתקות ומרשימות שרק רציתי לבהות בהם עוד ועוד, הערך המוסף של הביקור הזה מבחינתי זה צוות ההדרכה שנכח במקום. המדריכים היו פנויים וסבלניים, כיוון שבאנו באמצע שבוע בשעה שלא היו קבוצות, קיבלנו הסברים רבים ומעניינים מאוד על חיות הים שראינו. המדריכים האדיבים ענו על כל שאלה ונידבו עוד המון מידע. בנוסף יש הסברים כתובים, הקלטות וסרטונים.
זכינו גם לראות את הצוללן הנחמד שהגיע לנקות את האקווריומים, זה הוסיף לחוויה, וגם על אופן הניקוי קיבלנו מידע מעניין.
איזה עולם קסום זה עולם המים. אני רוצה לחזור לשם ולשמוע עוד ועוד ולצפות בחיות האלה עוד ועוד. זה פשוט מרתק ויפיפה. שלוש שעות של ביקור עברו כמו חמש דקות. ובתכלס… זה הכי עושה לי חשק ללכת לצלול בים הקסום.
אמור להיות גם מתחם עם פרפרים, לא הספקנו להגיע אליו אבל נאמר לנו שהוא ריק כרגע ובקושי ניתן לראות בו פרפרים, אז אל תיבנו על זה.
בנוסף, יש גם אזור שמסבירים על המפגעים שהפלסטיק והפסולת שנזרקים בחופים ובים מייצרים ויש גם מיצג יפיפה של אומנית שיוצרת עם הפסולת. מדהים.
לא מזמן אורי ביקשה מפיית השיניים לרכב כולנו יחד באופניים בפארק הירקון. לאורי ואלה יש אופניים מוצלחים והן יכולות לרכב עצמאית, אבל לי ולגיא אין אופניים ולירי לא יכולה לרכב לבד במשך זמן רב, לכן החלטנו לשכור אופניים. פנינו לסטארבייקס שנמצאים ממש על פארק הירקון באזור רמת החייל (רחוב הברזל 2, תל אביב) והגענו בבוקר לפני ערב חג. לגיא התאימו אופני יחיד ולי וללירי אופניים מחוברות, לירי עם חצי אופניים מחוברים לשלי מאחורה, הם מספקים גם קסדות.
ברגעים הראשונים זה היה קצת מפחיד עבור שתינו והיא סירבה לרכב, אבל אחרי זמן מה התגברה, כל פעם הצעתי לה שנתקדם עוד קצת עד שחשה ביטחון ונהנתה מכל רגע.
רכבנו כולנו יחד בדיוק כמו שאורי רצתה, על השבילים של פארק הירקון עד הנמל, עם עצירת פיקניק באמצע. היה ממש כיף ומשמח. במקום היו אדיבים, נחמדים וסבלניים. ממליצה.
מוסיפה הערה שזו דרך לא קצרה מרמת החייל לנמל, בלחץ של זמן (לפני ערב חג זה לחוץ) זה קצת יותר מידיי עם ילדים ואולי עדיף לקצר.
הרבה שואלים אותי איך אנחנו מציינים ימי הולדת. זה היה נראה לי מובן מאליו כי ככה גדלתי, באותה מסורת, אבל הבנתי שזה לא. ואחרי שכמה חברות סיפרו לי שהן לקחו השראה מאיך שאנחנו מציינים את יום ההולדת, החלטתי שזה המקום לשתף גם פה ואולי תיקחו מזה רעיונות ותתאימו לעצמכם.
אז בבית שבו גדלתי, בכל יום הולדת היו שמים ליד המיטה מגש או שולחן יום הולדת, כך שהיינו פוקחים עיניים וזה היה ממש מולנו. מגש עם כמה ברכות, כמה מתנות (מתנה מהאחים וכמה מתנות קטנות מההורים, למשל בגד, איפור, משחק, קישוט לחדר, וכו', תלוי כמובן בגיל), בלונים וקערת ממתקים עם הממתקים שילד היומולדת הכי אוהב.
אני זוכרת שכל כך התרגשתי ללכת לישון בידיעה שבבוקר אני קמה למגש יום ההולדת מלא בהפתעות וכל טוב. זה היה החלק הכי מרגש ביום ההולדת, ההתעוררות בבוקר. לפעמים הייתי מתעוררת באמצע הלילה, מציצה ליידי, רואה את המגש, לפעמים אפילו בודקת כמה פריטים מונחים עליו ואיזה ממתקים וחוזרת לישון עם חיוך וציפייה לבוקר. מרגישה כל כך אהובה וחשובה.
כשגדלנו העבירו את המגש לפינת האוכל, כי לא רצו להיכנס לחדר הפרטי שלנו. ואפילו כשעזבתי את הבית וגרתי עם גיא (בן זוגי), אמא שלי העבירה אליו את המסורת, היא הייתה דואגת לתת לו מראש ברכות, בלונים, מתנות, ממתקים, והוא היה מסדר לי את זה ליד המיטה בבוקר יום ההולדת. אפילו כשהיינו בחו"ל גיא ואני (מה שקרה דיי הרבה כי נולדתי בראש השנה, ובתקופת החגים טסנו) הוא היה מביא איתו כמה דברים סמליים כדי לציין את יום ההולדת בבוקר כשאני קמה, כולל ברכות ומתנות קטנות מהמשפחה הקרובה שלי.
כך ביום ההולדת הייתי כבר מהבוקר בתחושה מיוחדת, כשאני קמה למגש החגיגי, מקבלת את הברכות והמתנות, אם היה בגד הייתי לובשת אותו כבר באותו יום, והולכת בידיעה שזה היום המיוחד והחשוב שלי.
את המסורת הזו העברתי גם לבנות שלי בשינוי קל, אצלנו זה לא ליד המיטה אלא בסלון (למרות שבעודי כותבת פוסט זה אני שוקלת לשנות את המסורת ולהעביר את החגיגה ליד המיטה, כי כל כך אהבתי שהמגש היה ליד המיטה ועוד לפני שפקחתי לגמרי עיניים זה היה מונח לפניי), יש לנו ספסל יום הולדת, עליו תמיד יש אלבום תמונות מהשנה האחרונה עטוף (בפוסט אחר אני מספרת איך אני עומדת במשימה של אלבום לכל ילדה בכל שנה), ברכות, מכל אחות וסבא וסבתא (הברכה שלי ושל גיא בתוך האלבום), קישוטים, מתנות מהאחיות, מסבא וסבתא, מאתנו, לרוב הילדות מכינות זו לזו מתנות בעבודת יד, מתנות לאחיות, עוגה עם נרות או ממתק חגיגי אחר.
גם להורים שלי ארגנו שולחן יום הולדת חגיגי (ועד היום עושים זאת), וגם לנו ההורים הילדות יחד עם בן הזוג מארגנים ספסל יום הולדת חגיגי ומשמח.
כשילדת יום ההולדת קמה כולם הולכים יחד לסלון, שרים, רוקדים, קוראים את הברכות ופותחים מתנות. לפעמים אני מארגנת גם משחק יום הולדת כגון חפש את המטמון עם כל מיני משימות ומשחקים, או חבילה עוברת.
אחרי זה אנחנו בדרך כלל עושים משהו כיפי כמו סדנה, טיול, אטרקציה, בילוי, או כל פעילות שמתאימה לאותה ילדה מיוחדת.
זו המסורת שלנו לתאריך יום ההולדת, כמובן שבנוסף יש חגיגה משפחתית וחגיגה עם החברים.
אגמון החולה זה מקום שאני מניחה שכולם כבר שמעו עליו, ובכל זאת, לא יכולה שלא להמליץ גם אם זה מובן מאליו.
ביקרנו שם פעמיים, פעם אחת בעונה שאין נדידה (קיץ) ופעם אחת בעונת הנדידה (סתיו). בשתי הפעמים היו חוויות מעולות, אך כמובן שבעונת הנדידה הביקור היה יותר מרשים, עוצמתי וחווייתי. אני מתכננת לחזור שוב באביב.
יש כמה אפשרויות לסיור באגמון, או ברכבים חשמליים פתוחים משפחתיים ששוכרים במקום, או באופניים (ניתן לשכור שם), או בעגלת מסתור (צריך לשריין מקום מראש), או ברגל. אנחנו בחרנו לטייל פעמיים ברכבים החשמליים כי הילדות מאוד נהנו מזה, וסך הכל זה קל, נוח ונחמד, וגם לא היה מקום בעגלת מסתור כשכבר חשבנו להצטרף. מטיילים בשבילים המסומנים לנסיעה, ניתן לעצור בצידי הדרך ולסייר ברגל, יש שתי נקודות תצפית על האגם שניתן לצפות בהן בטלסקופ שעובד של השמורה מכוון ומראה, כך ניתן לראות את העופות ממש מקרוב. אנחנו צפינו בעיקר בעגורים, נוטריות וחזיר בר. מלבד הצפייה בבעלי החיים, לשמוע את קולות העגורים המיוחדים היה מרגש ומעניין.
גם השמורה עצמה מאוד יפה, בנוסף לבעלי החיים שמבקרים או חיים בה.
לאחר הביקור זכינו להסבר מרתק מחברה של אחותי שעובדת במקום, על החיות הפצועות שנמצאות במרפאה בתוך השמורה, הילדות שאלו הרבה שאלות וקיבלו תשובות ברורות ומפורטות, מה שהוסיף הרבה ערך ועניין לביקור המיוחד.
בפעם הבאה ננסה להגיע לעגלות המסתור שהבנתי שזו חוויה מדהימה כי הן מגיעות לשדות ממש קרוב לבעלי החיים, מקומות שהרכבים והאופניים לא מורשים להגיע אליהם.
ואם רוצים לשלב בביקור הצפוני עוד פעילויות אז ממליצה על מוזיאון האדם הקדמון במעיין ברוך, מוזיאון קטן ומרתק. וכמובן אם יש מזג אוויר חמים אז יש אחלה מסלולי טיול, כמה מהם נמצאים בפוסט שלי על מסלולי טיול מומלצים.
בנוסף, אחרי הביקור באגמון הלכנו לאכול במסעדה נהדרת, רבע שעה משם, מסעדה שחזרנו אליה כבר כמה פעמים ותמיד היה מוצלח. המסעדה נקראת צ'יז, במושב בית הלל.
הבנות שלי מאוד אוהבות שאני מארגנת להן פעילויות ומבקשות ממני ליצור כאלה.
החופש הגדול הגיע, אמנם אנחנו בחופש תמידי, אבל כשמגיע החופש מהמסגרות גם אצלנו בחינוך הביתי יש שינויים. בתקופה הזו חוגים נגמרים, מקומות בילוי מתחילים להתמלא, לפעמים הילדות הולכות לקייטנות מגניבות כמו קייטנת גלישה וקייטנת יצירה. הלו"ז כולו משתנה וזו אפשרות עבורי לקיים גם קייטנת אמא. אז הבטחתי לילדות שבחופש תהיה להן קייטנת אמא ובחרתי בנושא – מסביב לעולם. בכל יום נוחתים בארץ אחרת.
הארצות שנבחרו הן: איטליה, ברזיל, טנזניה ויפן. אמא שלי עשתה להן קייטנת סבתא בצרפת (יום בשבוע הן איתה).
ביום הראשון הן קיבלו "דרכון" שהכנתי מבריסטולים לכל אחת ובכל יום חיכתה להן חותמת עם שם המדינה שכשהחתימו בדרכון גילו לאן הן טסות וכרטיס טיסה ללא שם המדינה. מאוד קל לעשות את החותמות האלה לבד, לוקחים דף סול, דיו לחותמות (יש בחנויות כלי כתיבה וכו') וחתיכת עץ קטנה, מדביקים את הסול על חתיכת העץ וכותבים חזק בעיפרון את שם המדינה בכתב מראה ככה שהכתוב יהיה חרוט ואז כשמחתימים זה בעצם משאיר את שם המדינה לבן ואת הרקע בצבע, בכל יום הדבקתי על הסול עוד שכבה של סול עם שם המדינה החדשה.
כל יום התחלנו מיוגה בחצר שאני הנחתי, כל אחת הודתה על משהו ואכלנו פירות. ככה פתחנו כל יום בכיף.
לאחר שיגרת הבוקר ולענייננו, כל בוקר התחיל ממציאת הדגל במפה ( על הקיר תלויה מפת העולם עם דגלים מסביב), כל אחת קיבלה חצי בריסטול לבן, טושים, מדבקות, ויצרה לעצמה את הדגל כמו שהיא רוצה, היה מדהים לראות כמה יצירתיות אפשר להכניס ליצירת דגל קיים. את הדגלים תלינו על החלון לקישוט.
לאחר מכן הן חיפשו את המדינה בגלובוס, גילו מה גודלה, מי השכנות שלה, כמה היא רחוקה מישראל, האם היא שוכנת ליד ים ואיזה וכו'…
ואז למדנו כמה מילים בסיסיות באותה שפה כגון שלום, תודה, בוקר טוב, להתראות, סליחה, בבקשה. בכל שפה בחרתי כ-5 מילים אחרות שלמדנו בתחילת היום ותרגלנו במשך היום.
יום ראשון: איטליה.
אחרי הכנת הדגל, מציאת המדינה על הגלובוס. הכנתי להן מצגת על איטליה (מצורפת למטה), הצגתי את מפת איטליה שנראית כמו מגף, עיר הבירה של איטליה (רומא), סיפרתי על מקומות מרכזיים – קולוסיאום, קריית הוותיקן, מגדל פיזה, עיר המים – ונציה, אגמים גדולים ועוד… ודיברנו על מאכלים איטלקיים.
שיחקנו ים יבשה, בהתאם למדינה המלאה בנהרות, אגמים, ואפילו עיר על המים.
הכנו יחד בצק לפיצה, בזמן שתפח הכנו פנקוטה לקינוח, וברוסקטה עם עגבניות, ובזיליקום לארוחת בוקר (וגם קצת כאלה עם חמאה לבררניות).
למדנו מילים באיטלקית.
לאחר מכן, עשינו יצירה – קווילינג, אומנות הקווילינג פותחה באיטליה. קווילינג זו יצירה מניירות דקים וצבעוניים שמגלגלים ומדביקים אותם על בריסטול בצורות שונות ויוצרים ציור יפיפה. את הניירות לקווילינג קניתי מראש, יחד עם מכשיר שעליו מלפפים את הניירות (אפשר גם לעשות כזה לבד משיפוד. אלה השקיעה בזה זמן רב, אורי ולירי איבדו עניין דיי מהר ולכן נתתי להן מקלות רופא וקופסאות נעליים והן בנו לעצמן טירות מקסימות.
הכנו את הפיצות (רוטב הכנתי ערב לפני) לארוחת צהריים, כל אחת קיבלה כדור בצק, מערוך, רוטב ותוספות והן רידדו לעצמן והכינו פיצות טעימות.
אחרי ארוחת הצהריים הכנו סירות והשטנו בבריכה, כיאה לארץ שמלאה בנהרות, אגמים וסירות. יש הרבה דרכים להכין סירות, אנחנו עשינו מקלקר עם שיפוד ובריסטול (לתורן). אפשר גם לעשות רפסודה מעץ על בקבוקים ועוד…
כיוון שהתעייפנו ויחד עם הסירות הילדות גם רצו להיכנס לבריכה, סיימנו את יום איטליה, אבל הייתה עוד פעילות שלא הספקנו שהיא הר געש מחימר (כי באיטליה יש הרי געש, גם פעילים), חומץ וסודה לשתייה. הבטחתי להן שנתחיל עם זה על הבוקר לפני המדינה הבאה, וכך היה. כל אחת הכינה הר געש קטן מחימר, לתוכו שפכנו מים שערבבנו בכוס עם צבע מאכל אדום כפית אבקת סודה לשתייה וקצת סבון וכל אחת שפכה לבפנים קצת חומץ שבחיבור עם הסודה הפך לתוסס ונשפך החוצה כמו לבה.
יום שני: ברזיל.
אז אחרי שעשינו הרי געש מאיטליה, החתמנו דרכון, המראנו, מצאנו את הדגל, שמתי להן שקופית גדולה של הסמל בטלוויזיה כדי שיראו טוב את כל הפרטים, הסברתי על כל פרט בדגל מה הוא מסמל, זה ריתק אותן, יצרנו את הדגל על בריסטול עם טושים ומדבקות, מצאנו את ברזיל במפה ובגלובוס, למדנו מילים בפורטוגזית.
הכנו לחמניות גבינה ברזילאיות הנקראות פאו דה קז'ו, שיצאו ממש מגניב, הן עשויות מקמח טפיוקה והילדות אהבו מאוד, הן טעימות בעיקר טריות.
ראינו סרטון (בחרתי מראש) של הקרנבל המרשים בברזיל, הכנו כתרים לקרנבל משלנו עם נוצות, פונפונים, סול וגומי. את הקישוטים הדבקנו עם דבק חם. הילדות גם הוסיפו מסיכות מהתחפושות שלנו ויחד עם הכתרים נהנו ממשחקי תפקידים.
הפעלתי לנו ריקוד סמבה של כמה רקדניות ברזילאיות ורקדנו יחד איתן בסלון, עם הכתרים שהכנו. היה ממש כיף לרקוד ריקודי סמבה.
סיפרתי להן שביערות הגשם בברזיל גדלים המון עצי קקאו וששוקולד מפיקים מפולים שיש בתוך פרי הקקאו. הראיתי להן סרטון על תהליך הכנת השוקולד, ממש מהקטיף שלו מהעצים. הן התעניינו מאוד וגם פתאום הבינו את המשמעות שיש לשוקולד שהן קונות ואוכלות. כמה אנשים עובדים בשביל השוקולד שכל כך מובן מאליו עבורן, הן גם שאלו מי מקבל מזה את הכסף אם השוקולד עובר כל כך הרבה ידיים ואנשים עובדים, פתאום היה להן יותר ערך לשוקולד והבנה מאיפה הוא מגיע. לאחר הסרטון הראיתי להן את אבקת הקקאו והכנו כדורי שוקולד.
לא צירפתי סרטונים של ריקודי הסמבה והקרנבל בברזיל, כי את אלה יש בשפע ותוכלו למצוא מה שמתאים לכם.
אחרי זה למדנו על אמן ברזילאי מפורסם בשם רומרו בריטו שיש לו אומנות ממש מגניבה וצבעונית. הכנתי להן מראש מצגת עם יצירות שלו להשראה, חילקתי להן קנבסים בגודל A4, וציירנו בטושי אקריליק וארטליין ציורים בהשראת היצירות של רומרו בריטו.
התכנון היה גם לשחק כדורגל, ענף ספורט שמאוד נפוץ ומפותח בברזיל, אבל נגמר היום והיה חם בחוץ וגם היה מושלם ככה אז וויתרתי. אפשר גם לפתוח את היום במשחק כדורגל ואז לגשת לפעילויות אחרות שפירטתי למעלה.
יום שלישי: צרפת – קייטנת סבתא..
אמא שלי המדהימה ארגנה להן יום צרפת ממש מדליק.
זה יום מאוד מושקע שדרש התארגנות מראש אז לשיקולכם. אני השתדלתי לבחור מדינות ופעילויות שלא דרשו ממני הרבה הכנה.
החתמת דרכון, מציאת המדינה בגלובוס, למידת מילים בצרפתית, סרטון על דגל צרפת ויצירת דגל צרפת מחומרים שונים להדבקה וציור.
הסבר על הטור דה פראנס, אמא שלי קישטה את האופניים מראש בצבעי הדגל ותגי מספרים. יציאה לסיבוב באופניים (עם שלט של תחילת הטור דה פראנס בכניסה לבית) עד הצרכנייה, שם חיכה להן סרט סיום המסלול. בסיום המסלול הן קיבלו מדליות אישיות.
בדשא במושב היא סיפרה להן על גבעת המונמרטר – רובע הציירים בפריז, שם הן ישבו לצייר על קנבס עם פלטות צבעי אקריליק. בזמן שהציורים התייבשו הן נכנסו לצרכנייה וביקשו מהמוכרת (בתיאום מראש מול אמא שלי) באגט ועשו פיקניק (מקור המילה בצרפתית) עם בגטים, מיץ תפוזים וריבה.
אחרי הפיקניק הן שיחקו משחק צרפתי שנקרא "השבלול" שזה סוג של קלאס וחזרו הביתה.
בבית הן ראו סרטון על מגדל אייפל ואז הן הכינו את מגדל אייפל מקאפות שאמא שלי חתכה מראש לפי צורת הסולם, הן ציירו וחיברו לסולם, ואז הן טיפסו על הסולם והצטלמו במגדל האייפל שלהן.
יום רביעי: יפן.
לסיום הן הכינו פירה ופחזניות.
ביפן התפתחו חדרי הבריחה (Escape room) ובתור חובבת חדרי בריחה התבקש שאעשה להן סוג של חדר בריחה.
בעצם כל היום היה בנוי על פעילויות בסגנון חדר בריחה, שפעילות מובילה לפעילות בעזרת חידות ומשימות, ודרך המשחק והפעילויות הן נחשפות לתרבות היפנית.
זה היום שדרש ממני הכי הרבה הכנה, אבל בעיקר בחשיבה והתכנון, כך שאם אתם משתמשים בבלוג שלי, החלק של החשיבה כבר בוצע עבורכם ויהיה לכם קל רק ליישם, כי ההכנות פשוטות.
אז בבוקר הכרנו את המדינה, הדגל, ציירנו, למדנו שיפן מכונה גם ארץ השמש העולה וראינו שיש קשר בין השם לדגל. למדנו מילים ביפנית והתחלנו את המשחק. בתחילת המשחק הן קיבלו מכתב מקיסר יפן שמבקש את עזרתן במציאת סיכת הקיסר שאיבד, על גבי המכתב הופיע סמל הקיסר שנמצא על הסיכה.
הוא זוכר שהסיכה הייתה בידיו בבוקר וכדי למצוא אותה הן צריכות לעקוב אחר יומו ולעשות מה שהוא עשה, דרך הפעולות שלו הן לומדות על התרבות היפנית.
הן קיבלו מסר שהקיסר התחיל את היום מטקס תה מסורתי. בחדר המשחקים חיכה להן מגש עם כריות, תה, כוסות, נרות על מים ומוזיקה מרגיעה. הן שתו תה ואז הוגשו להן עוגיות מזל, אומנם אנחנו מכירים אותן כסיניות אבל מסתבר שמקורן ביפן.
כששברו את עוגיות המזל שהכנתי עבורן עם פתקים בפנים, היו בפנים כל מיני ברכות כמו "יום מנצנץ" "הגשמת חלומות" וכו'… ו3 פתקים היו עם מספר לידם וכאשר סידרו את הפתקים לפי המספרים הרשומים, היה כתוב "מזלך הטוב יאיר בחדר של הבנות".
כאשר הגיעו לחדר שלהן חיכה להן שם שולחן עם פתק שרשום עליו שכחלק מהמסורת היפנית הקיסר מתרגל בכל יום אוריגמי. היו להם 3 דפים עם סימונים עליהם וליד הסבר קיפול אוריגמי, כאשר קיפלו את האוריגמי לפי ההסבר קיבלו בכל דף מילה (קיפלתי מראש קיפול אחד אלכסוני כדי שידעו את הכיוון שצריך לקפל), כשחיברו את המילים קיבלו את המקום הבא "זמן קריאת סיפור".
כשהלכו לפינת הקריאה שלנו מצאו שם פתק שהקיסר אוהב לקרוא ספרים, בעיקר על בני עמו, ובין הספרים מצאו את הספר על נוריקו סאן הילדה מיפן, קראנו קצת מהספר. בסוף הספר היה פתק על כך שפעם היה ביפן מנהג שנשים צבעו את השיניים בשחור, הקיסר רוצה לעזור לאשתו לצבוע את השיניים, כאשר הן הלכו לצחצוח השיניים מצאו שם ציור של אישה יפנית וטוש שחור, כשצבעו את השיניים היה כתוב "לדוג בבריכה" (את הכיתוב עשיתי לפני עם טוש אקריליק לבן).
הן יצאו לבריכה בחצר, שם חיכה להן פתק שכתוב בו שביפן אוכלים המון דגים, הן היו צריכות לדוג את הדגים שהכנתי מקלקר, סול ומגנטים. את החקות הכנתי מענפי עץ, חוט מתכת ומגנט (הדבקתי בדבק חם). על הדגים היה מלמעלה מספרים, כשסידרו את הדגים בסדר המספרים והפכו אותם היה כתוב למטה משפט "הכנת ארוחת צהריים".
הבאתי להן מצרכים שהכנתי מראש להכנת סושי- אצות, אורז, ירקות, חביתה יפנית, מחצלות. הכנו סושי, שזו חוויה נהדרת בפני עצמה. לאחר מכן הראיתי להן מצגת עם תמונות של קופסאות בנטו אשר נפוצות ביפן והכנו ביחד (הוספתי להן גם אדממה לקופסאות).
בסוף המצגת הייתה תמונה עם סמל החתול המפורסם היפני 'מנקי נקו' והיה כתוב שהחתול מסמל אצל היפנים שפע ומזל, הקיסר מאמין שאם יתייחס יפה לחתולים גם מזלו הטוב יאיר, ולכן בכל יום הולך ללטף את חתולי השכנים. הילדות הלכו לפינת החתולים אצל אמא שלי (השכנה) ושם מצאו כתב סתרים בכתב יפני ומקרא, כשפתרו את כתב הסתרים היה כתוב "אמבטיה".
כשהלכו לאמבטיה היה פתק שבו נכתב שביפן יש הרבה מעיינות חמים והקיסר אוהב לרחוץ בהם, בית המרחץ היפני נקרא "אונסן" וליד היו פצצות אמבטיה. הן עשו אמבטיה כיפית וכשיצאו חיכתה להן פינת מדיטציה עם כריות ומדיטציה מונחית והיה כתוב שהקיסר, כמו יפנית רבים, רגיל לתרגל מדיטציית זן יפנית. כשסיימו את המדיטציה הן קיבלו ערימת פונפונים צבעוניים, כוסות בצבעים שונים וצ'ופסטיקס והיה כתוב שכדי שהקיסר ידע לאכול באופן יפני מכובד יש לו אימוני צ'ופסטיקס, והיום היה עליו למיין את הפונפונים לפי צבעים (מאז הילדות גאות שהן יודעות לאכול עם צ'ופסטיקס) בעזרת המקלות בלבד. לאחר שמיינו קיבלו פתק שלאחר כל העבודה הקשה הגיעה שעת המנוחה של הקיסר בחדר השינה שלו. בחדר השינה שלנו, ההורים חיכתה להן סיכת הקיסר היפני.
לאחר המשחק הצעתי להן לצייר את עץ הסקורה, עץ פריחת הדובדבן הנפוץ ביפן והוא סמל יפני תרבותי, המופיע רבות באומנות היפנית. הן נהנו לצייר אותו בעזרת אקריליק וספוגים על גבי קנבס.
יום חמישי: טנזניה.
אז כמובן שהתחלנו את היום מהחתמת דרכון, מציאת המדינה על המפה והגלובוס, מציאת הדגל וציורו והמראנו. למדנו מילים בסווהילית, הכנו לארוחת בוקר צ'אפטי, שזו פיתה במחבת, שאומנם מקורו בהודו, אבל אין לטנזניה ממש מאכלים שלהם, לפחות לא כאלה שהתחשק לי להכין, וכשטיילנו בטנזניה גילינו שצ'אפטי כן נפוץ שם והכינו לנו בטיולים צ'אפטי עם גוואקמולי, אז אנחנו הכנו צ'אפטי עם לאבנה.
לאחר מכן ראינו סרטון על הספארי בטנזניה ועל שבט המסאי שחי בטנזניה, למדנו על המנהגים שלהם וראינו את ריקודי הקפיצות שלהם.
נשאנו חפצים על הראש כמו הנשים באפריקה, שהולכות עם חפצים ענקיים על הראש למרחקים רבים, וניסינו לשמור על שיווי משקל.
לסיום צבענו באקריליק כדים שקניתי בסגנון אפריקאי.
אחד הדברים שהכי חשובים לי בימים כאלה, זה ליהנות גם בעצמי, אחרת זה לא מתגמל. מרגע שאני מסיימת את ההכנה ומתחילה את היום, אני מנסה לעשות כמה שיותר פעילויות עם הילדות. יצירות, ריקודים, משחקים, לימודי השפה, כל מה שהן עושות, אני גם מצטרפת ומרגישה גם ילדה בעצמי, זה הופך את כל החוויה המשפחתית להרבה יותר מהנה ומתגמלת.
הילדות שלי למדו הרבה על המדינות מתוך החוויה שלהן, למידה משמעותית וחווייתית שהן זוכרות לאורך זמן.
אחרי שבוע כזה של ביחד והמון פעילויות שהכנתי עבורן, הן היו בחיבור מדהים זו לזו ואליי.
הבנות שלי אוהבות אטרקציות ואם אפשר שיהיו גם קצת אקסטרים. החלום שלהן זה לעוף, את זה עוד לא התאפשר לי להגשים להן, אבל כבר כמה שנים שהן מבקשות לעשות מצנח רחיפה ביום ההולדת, אז קצת דחיתי את זה עד שהגיע הרגע, יום הולדת 7 של אורי. חשבתי שעדיף טרקטורון מעופף ממצנח רחיפה (ואחרי שיחה עם שרון מאקסטרים ישראל הוא חיזק את דבריי) והזמנתי להן טיסה של 20 דקות זו אחר זו ממנחת עין ורד מוקדם בבוקר.
כששאלתי את שרון מאיזה גיל ניתן לטוס בטרקטורון מעופף הוא אמר שמגיל 6, אבל כדי שהחוויה תהיה טובה צריך בשלות רגשית ויכולת וורבלית לשוחח בצורה פתוחה עם הטייס, כדי להגיד אם מפחדים, נוח, לא נוח, רוצים יותר או פחות גבוה וכו'… ידעתי שמהבחינה הזו שתי הבנות שלי בשלות לזה.
על הבוקר הערנו אותן ויצאנו לשם בהתרגשות רבה. שרון המקסים קיבל את פנינו, התחבר לילדות, הסביר הכל בנינוחות, רוגע, הומור, חיוך, אדיבות ולאחר מכן המריא עם הילדות, כל אחת למשך 20 דקות טיסה, כולל צילום של כל החוויה המדהימה. העלות היא 450 לטיסה של 20 דקות ללא צילום, 600 כולל צילום. בעיניי שווה את המחיר.
הילדות ממש ממש נהנו, הייתה חוויה מדהימה, מיוחדת, שנחקקה להן היטב בזיכרון. התחושה הייתה בטוחה בטרקטורון, ויחד עם זאת תחושה מיוחדת להיות חשופה בשמיים, כמעט כמו לעוף. שרון הצחיק אותן, סיפר להן מה הם רואים בדרך (שניהם משוחחים עם אוזניות ומיקרופון) ונתן להן תחושה טובה ונינוחה.
ממליצה בחום על החוויה, לילדים ולמבוגרים (גיא, בן זוגי, גם עשה טיסה כזו לפני כמה שנים ומאוד נהנה).
אמא שי ממליצה ומשתפת 