אמא שי ממליצה ומשתפת

מלמדים אותנו שצריך להתגבר על הפחד, לשים אותו בצד ולעשות למרות שמפחדים.

מלמדים אותנו שהפחד מגן עלינו, אם לא נפחד ניפגע, אז חשוב לפעמים להקשיב לפחד.

וה"לפעמים" הזה מבלבל, מתי נקשיב לפחד ומתי נתגבר עליו? הרי הוא בא להגן עליי, תמיד, לא רק כשאני עומד על קצה צוק ומפחד ליפול.

הפחד הוא שליח של אהבה. עבורי זה עושה סדר מתי להתגבר עליו ומתי לא.

לפחד יש מסר עבורנו, מה אנחנו אוהבים ומפחדים לאבד כרגע, מה נמצא בסיכון. אם נקבל את המסר, נדאג לשמור על מה שאנחנו אוהבים, נוכל להתגבר על הפחד מבלי להתעלם מהמסר שהוא מביא. 

למשל אם אדם מפחד לעזוב את מקום העבודה הנוכחי שלו, אבל בתוכו יש קול פנימי שרוצה לעזוב את מקום העבודה, או שיש לו רצון אחר שרוצה לממש. במקום להחליט שהוא מתעלם מהפחד ועושה, או במקום להחליט שהוא נותן לפחד לנהל אותו ומוותר על השינוי, הוא יכול להבין את המסר של הפחד. המסר יכול להיות "אני אוהב את הביטחון החברתי שיש לי בעבודה" שזה אומר שאני אוהב את החברים ומפחד לאבד אותם, או "אני אוהב את הביטחון הכלכלי שיש לי בעבודה" אני מפחד שלא ארוויח את הכסף שאני מרוויח כרגע, אני אוהב את הכסף שאני מקבל שנותן לי בטחון, או "אני אוהב את הדימוי העצמי שאני מרוויח מהעבודה הזו" למשל מהטייטל שהאדם זוכה לו בעבודה כמנהל, או המשמעות שהוא מקבל מהעבודה שלו שמגבירה את הדימוי העצמי שהוא מפחד לאבד כשיעזוב את העבודה. ולכל דבר כזה שאותו אדם מפחד לאבד יש אפשרות ליצור רשת בטחון לדבר הספציפי. לטפל בדבר עצמו כדי לתת לעצמנו את התחושה שהדבר הזה שאנחנו פוחדים לאבד, לא נמצא בסיכון. כמו למשל לטפח את הקשרים החברתיים כדי לא לאבד אותם גם אחרי העזיבה, למצוא פתרון כלכלי או תמיכה כלכלית שתיתן לי בטחון, או לעבוד על תודעת השפע במודע שלנו, או לעבוד על הדימוי העצמי שלא יהיה תלוי רק בעבודה שאני עוסק בה.

אלה רק דוגמאות. לפעמים זה כמה דברים שפוחדים לאבד, לפעמים אחד, אבל הרבה פעמים אנחנו בכלל לא יודעים ממה אנחנו מפחדים, רק מהשינוי, לא מבינים את המסר הברור של הדבר שאנחנו פוחדים לאבד ולכן זה מבלבל יותר.

לאחר שנקבל את המסר שהפחד רוצה לתת לנו, ניתן למסר הזה מענה, בין אם בחיזוק ביטחון מחשבתי, מנטלי, או פעולה פיזית שתאפשר את הביטחון הרגשי, אז נוכל להתגבר על הפחד ולפעול מבלי להתעלם ממנו.

לפעמים נבין שאנחנו רק רוצים לשמור על מה שאנחנו אוהבים ואין עבורי דרך לשמור עליו אם אפעל כמו שאני מפחדת לפעול, ולכן לא נתגבר על הפחד, אבל כן נהיה מודעים למה שאנחנו מפחדים לאבד ונבחר לשמור עליו. בעצם בחירה היא שם המשחק. כשאני מקבל את המסר מהשליח, אני יכול לבחור איך לפעול, אני מנהל את הסיטואציה ולא הפחד מנהל אותי ואת ההחלטות שלי.

למשל אם אני עומדת על קצה צוק ורוצה לרדת אך נמנעת כי אני מפחדת, במקום לתת לזה לנהל אותי ומראש לוותר. אסתכל על הפחד, אקבל את המסר מהפחד שאני מפחדת ליפול מהצוק כי "אני אוהבת את החיים, אני אוהבת את הגוף שלי ואני מפחדת לפגוע בו, אני מפחדת לאבד את הביטחון הקיומי שלי" וכו' אולי עדיף שבאמת לא אקפוץ למטה או ארד בריצה, אבל אולי יש עוד פתרונות לקבל את המסר ולתת בטחון למה שאני אוהבת.
אולי כן אוכל לרדת מהצוק בזהירות תוך שמירה על גופי ועל חיי, למשל להיקשר בחבל ביטחון מלמעלה, לתת יד למישהו, למצוא יתדות חזקים להיאחז בהם וכו', ולפעמים לצוק הזה אין שום רשת ביטחון אפשרית עבורי, ואעדיף להישאר למעלה בקצה הצוק ולא לרדת ממנו, או שאמצא דרך אחרת לרדת מהצוק, למשל דרך הכביש ולא בדרך התלולה מעל הוואדי למרות שהיא הרבה יותר מרשימה ומרגשת, כשאני יודעת מה המסר יש לי הרבה יותר אפשרויות ובחירה. כמובן שזו רק מטאפורה לסיטואציות שונות בחיים.

אם נסתכל על הסיטואציה, על הפחד, נבין את המסר של האהבה, נוכל לפעול ממקום שלם שמכבד את הפחד, מקשיב לו, אך לא מתנהל מתוך הפחד, מוצא לו רשת ביטחון ובוחר את הדרך לקיים את הדבר, או בוחר שלא לקיים את הדבר בידיעה שכרגע זה לא בטוח עבורי ואולי בהמשך אמצא את הדרך.

הפחד הוא שליח של אהבה.

בתמונה: אני מתגברת על פחד הגבהים שלי, שמזכיר לי שאני אוהבת את החיים, מוצאת את רשת הביטחון שלי שהיא החבל שאוחז אותי והאמונה שלי, וקופצת מבנג'י בגובה 216 מ' (הבנג'י הכי גבוה בעולם מגשר).