אגמון החולה זה מקום שאני מניחה שכולם כבר שמעו עליו, ובכל זאת, לא יכולה שלא להמליץ גם אם זה מובן מאליו.
ביקרנו שם פעמיים, פעם אחת בעונה שאין נדידה (קיץ) ופעם אחת בעונת הנדידה (סתיו). בשתי הפעמים היו חוויות מעולות, אך כמובן שבעונת הנדידה הביקור היה יותר מרשים, עוצמתי וחווייתי. אני מתכננת לחזור שוב באביב.
יש כמה אפשרויות לסיור באגמון, או ברכבים חשמליים פתוחים משפחתיים ששוכרים במקום, או באופניים (ניתן לשכור שם), או בעגלת מסתור (צריך לשריין מקום מראש), או ברגל. אנחנו בחרנו לטייל פעמיים ברכבים החשמליים כי הילדות מאוד נהנו מזה, וסך הכל זה קל, נוח ונחמד, וגם לא היה מקום בעגלת מסתור כשכבר חשבנו להצטרף. מטיילים בשבילים המסומנים לנסיעה, ניתן לעצור בצידי הדרך ולסייר ברגל, יש שתי נקודות תצפית על האגם שניתן לצפות בהן בטלסקופ שעובד של השמורה מכוון ומראה, כך ניתן לראות את העופות ממש מקרוב. אנחנו צפינו בעיקר בעגורים, נוטריות וחזיר בר. מלבד הצפייה בבעלי החיים, לשמוע את קולות העגורים המיוחדים היה מרגש ומעניין.
גם השמורה עצמה מאוד יפה, בנוסף לבעלי החיים שמבקרים או חיים בה.
לאחר הביקור זכינו להסבר מרתק מחברה של אחותי שעובדת במקום, על החיות הפצועות שנמצאות במרפאה בתוך השמורה, הילדות שאלו הרבה שאלות וקיבלו תשובות ברורות ומפורטות, מה שהוסיף הרבה ערך ועניין לביקור המיוחד.
בפעם הבאה ננסה להגיע לעגלות המסתור שהבנתי שזו חוויה מדהימה כי הן מגיעות לשדות ממש קרוב לבעלי החיים, מקומות שהרכבים והאופניים לא מורשים להגיע אליהם.
ואם רוצים לשלב בביקור הצפוני עוד פעילויות אז ממליצה על מוזיאון האדם הקדמון במעיין ברוך, מוזיאון קטן ומרתק. וכמובן אם יש מזג אוויר חמים אז יש אחלה מסלולי טיול, כמה מהם נמצאים בפוסט שלי על מסלולי טיול מומלצים.
בנוסף, אחרי הביקור באגמון הלכנו לאכול במסעדה נהדרת, רבע שעה משם, מסעדה שחזרנו אליה כבר כמה פעמים ותמיד היה מוצלח. המסעדה נקראת צ'יז, במושב בית הלל.
אמא שי ממליצה ומשתפת 