אמא שי ממליצה ומשתפת

תמיד חלמתי על לול ביתי, תרנגולות חופש שמספקות לנו ביצים.

כשחזרנו מתאילנד לפני שנתיים, בדיוק התחילה הקורונה, בילינו הרבה בבית והחלטתי שזה זמן טוב להגשים את החלום.

קניתי קיט להרכבת לול מכובד לעד 10 תרנגולות, תכננתי להביא עד 8 תרנגולות (עושה ספוילר שכרגע יש לי כ-40 בעלי כנף), גידרנו חצר מרווחת והתחלתי לחפש תרנגולות לקניה.

אחד הדברים הראשונים שגיליתי זה שיש מלא זנים של תרנגולות והמחירים יכולים להגיע למאות שקלים לתרנגולת, לכל זן יש את המראה הייחודי לו, תדירות ההטלה, מראה הביצה (גודל וצבע שונה -ביצים כחולות, טורקיז, ירוק זית, צבע חום שוקולד ועוד), והאופי שאופייני לאותו זן, תרנגולות זה עולם שלם. כשמגלים את המגוון האדיר והצבעוני אצל התרנגולות, נורא מתחשק לגוון בזנים.

אחר כך למדתי שתרנגולות חולות ממש בקלות וכשהן חולות הן מתות ממש בקלות, אז צריך לבחור בקפידה מאיפה קונים (בהתחלה לא הקפדתי ושילמתי מחיר כבד. גם כלכלי אבל בעיקר נפשי) וצריך לדאוג לחיסונים, תרופות וכו'.

בדיעבד יכולה לומר שהאופי שמוגדר לכל זן ממש לא תקף פה, ויש פה זנים שאמורים להיות ידידותיים והם פחדנים, ויש זנים שאמורים להיות פחדנים או תוקפניים והם ידידותיים, מתלטפים וחמודים, יש זנים שאמורים לא לדגור ופה דגרו, יש זנים שאמורים להיות אמהות טובות וזה לא בהכרח קורה בפועל. בקיצור… אי אפשר להבטיח כלום, קונים חתול בשק 😉, או במקרה הזה- אפרוח בביצה.

הראשונה שהגעתי אליה לקנות שתי פרגיות הייתה בחורה נחמדה, גם היא אמא, שהראתה לי את הלול המכובד שלה שהיא בעצמה בנתה.

היא סיפרה שגם היא התחילה מקיט מוכן ועד מהרה התמכרה לתחביב והתחילה לבנות לולים בעצמה. עוד היא סיפרה שלפני זה מעולם לא החזיקה מברגה. היא זרקה לי שלא אחשוב שאצלי זה יגמר בלול אחד ושאתכונן להתמכרות.

תכלס? לא הבנתי על מה היא מדברת… כולה תרנגולות, מה התמכרות?

ואמנם החזקתי מברגה בחיי, אבל שום סיכוי שאני בונה, מה לי ולזה? רק בחלום. זה גדול עליי. לתכנן, לקנות עצים, לנסר, לחבר, שיהיה חזק ויציב. שום סיכוי. וגם למה צריך? יש לי לול וזהו.

לדעתי לא עבר חודש וכבר היה לול שני בנוי. את הלול השני אני תכננתי, קניתי עצים ובניתי עם אבא שלי, בעיקר הוא בנה ואני פיקחתי ועזרתי.

הזמנתי לי מברגה מקדחה מסין, אבל לא נגעתי בה. היה לי חשש מזה, לא חשבתי שאני באמת יכולה.

אחר כך היו לי תרנגולות דוגרות אז הבאתי להן ביצים מופרות, הייתי צריכה למצוא כלוב קטן לאמא והאפרוחים. ניסיתי למצוא פתרונות קלים, כלוב יד שנייה, כלובים זולים, לחבר משולחן. כשהבנתי שאין פתרון אחר, עיצבתי, תכננתי, נסעתי למחסן עצים, הוצאתי את המברגה, והתחלתי לעבוד. זה היה דיי פשוט. יצאו לי אחלה כלובים ולא היה לי קשה, אפילו היה כיף ומעצים.

בהמשך בניתי עוד ועוד כלובים לעוד דוגרת שהפכה לאמא, לאפרוחים בלי אמא, לשלווים. זה הפך לתחביב בפני עצמו הבנייה, הילדות מאוד אוהבות לנסוע איתי למחסן העצים ולבחור לעצמן עצים למשחק ובנייה בחצר מהמכולה שזורקים אליה את השאריות, קניתי להן דבק נגרים ומה שצריך אני עוזרת בהברגה וניסור, כך גם הן התחברו לתחביב הזה. בהמשך גם בניתי עוד כלובים גדולים וגבוהים לבד בעצמי, והשתדרגתי במסור חשמלי.

עוד דבר מדהים שאני אוהבת בתרנגולות, זה לחוות את האמהות שלהן, לא ידעתי כמה הן אמהות טובות ומסורות. התרנגולות שלי משום מה ממש אוהבות לדגור, גם הזנים הלא דגרנים דוגרים אצלי. כשהן דוגרות הן ממש ב"זן" שלהן, מרוכזות, לא זזות מהביצים (חוץ מפעם פעמיים ביום לאכול, לשתות ולהתרוקן), והן לא מפסיקות לדגור עד שיוצאים אפרוחים, גם אם אשים להן ביצי הפתעה הן ידגרו ויקוו שיצא מזה אפרוח, מה שמכריח אותי להביא להן ביצים מופרות ממקום אחר כי אין אצלנו זכר, כך בעצם הלול שלנו גדל לכמות הזו, בגלל ריבוי דוגרות. לאחר 21 ימי דגירה האפרוחים בוקעים, זה מקסים ומרגש, מאותו רגע האפרוחים צמודים לאמא, מתחממים תחתיה, הולכים אחריה לכל מקום, את האוכל היא מנקרת ואז מפזרת להם פירורים והם אוכלים מזה, גם את המים היא נותנת להם. חשבתי שרק ציפורים מאכילות את גוזליהן, אבל מסתבר שגם תרנגולות (לא ממקור למקור כמו ציפור, אלא מפזרות על האדמה והאפרוח מנקר). לפעמים כשהם קצת גדלים ואני מביאה לאמא עם האפרוחים מאכל חדש, האפרוחים עומדים ומסתכלים, ורק לאחר שהאמא אוכלת מזה, הם מתחילים לאכול. כשאני מביאה אוכל טעים האמא עושה קול מיוחד שקורא לאפרוחים לבוא לאכול והם באים, גם כשיש סכנה היא עושה את הקול הזה כדי שיכנסו תחתיה, זה קול מצחיק ומיוחד. כשאני משחררת את האמא עם האפרוחים, בכל פעם שמתקרבת תרנגולת שהאמא לא סומכת עליה, האמא תוקפת אותה ומגוננת על אפרוחיה. הן פשוט אמהות מדהימות, מרתקות ומסורות. במשך כמה חודשים האפרוחים צמודים לאמא, הולכים אחריה לכל מקום ולומדים ממנה.

אז התחביב הזה אכן ממכר. אני כבר מכירה את רוב הזנים, אני רוצה עוד ועוד זנים (ובתכלס ממש אוהבת תרנגולות מעורבות ולא גזעיות, חוץ מכמה גזעים חביבים במיוחד), אני אוהבת את הצבעוניות והמגוון בלול שלי, לכל תרנגולת יש שם. והתחביב הזה גרם לי ללמוד על עצמי הרבה, נותן לי הרבה סיפוק, הגשמה, עניין ותחושת מסוגלות.

ובתכלס, הגשמתי לבנות חלום לגדל מלא חיות. אומנם זה רק בעלי כנף, אבל הן המון חיות, כל אחת שונה מהשנייה והן משמחות את כולנו.

תרנגולות – לא מה שחשבתי.
לא חשבתי שאתמכר,
לא חשבתי שאבנה בעצמי,
לא חשבתי שיש כל כך הרבה סוגי תרנגולות וכל כך הרבה צבעי ביצים,
לא חשבתי שיהיה לי מחסן תרופות בבית ושתרנגולות מתות כל כך בקלות,
לא חשבתי שהן יהיו חלק כל כך משמעותי בחיי ובחיי משפחתי,
לא חשבתי שאקבל מזה כל כך הרבה,
לא חשבתי שבקיעת ביצים עם אמא דוגרת תרגש אותי כמעט כמו לידה של חברה.
לא חשבתי שתרנגולות אלה חיות כל כך מרתקות ומתוקות שאתאהב בהן ככה.