התלבטתי מה תהיה הכותרת של ההמלצה הזו. לרגע התחשק לי לכתוב ככותרת איך רזיתי, כי הרבה שואלים אותי. אבל הסיפור כאן הוא לא ההרזיה, הוא הדיוק, הוא ה"אני".
כל חיי הייתי רזה וחטובה (הייתי מתעמלת קרקע), בהריונות מאוד נהניתי מלהיות גדולה, הייתה לי בטן ענקית ומפוארת ואהבתי את הנוכחות הזו. מעולם לא התעסקתי במשקל או בדיאטות, בקלוריות או באחוזי שומן. לא היה לי מושג מה זה. אכלתי מה שרציתי וזה כלל הרבה פחמימות וסוכר. אהבתי לשלב ספורט בחיי (וגם עשיתי תואר בחינוך גופני), אך לאחר הלידה של אורי פתאום במקום לרזות שמנתי, בהתחלה זה לא הפריע לי, אהבתי את הגוף שלי בכל מצב, אהבתי את המתנות שהוא ייצר, איזה דבר מופלא זה הגוף שלנו שמייצר בני אדם. נכנסתי שוב להריון עם לירי, גם אחריו לא רזיתי אלא שמנתי, בהתחלה זה היה לי סבבה, אבל בשלב מסוים הרגשתי בתחפושת. בדימוי העצמי שלי אני רזה, כך הייתי כל חיי, הרגשתי בגוף רזה, אבל כשהייתי מסתכלת בתמונות ובמראה, פשוט לא ראיתי את עצמי, לא שחשבתי שאני לא יפה, אלא שלא הייתי מחוברת לגוף שלי, לא הצלחתי לדמיין את עצמי ככה.
תמיד אני אומרת שההשמנה זו אחת המתנות הגדולות בחיי, כי דרך זה הגעתי לסיון אופירי ולאחר מכן גם ללימודים הבאים שלי.
אז מה זה סיון אופירי? סיון אופירי זו אישה שפיתחה שיטה לשחרור מאכילה רגשית, להפסקת המאבק, בלי מלחמות. כן מפסיקים לאכול בשיטה גלוטן, סוכר ועוד… אבל לא מתוך מקום של חוסר, לא ממקום של תחליפים, ממקום של שפע, של בחירה, של אהבה.
בשיטה מטפלים ברגש, משחררים אמונות, משנים דפוסים, חיווטים, לומדים את הגוף מחדש, אוכלים מתוך רעב פיזי ולא מתוך רעב רגשי, בשיטה לא נשארים רעבים, לא אוכלים לפי שעות, אוכלים כשרעבים ומפסיקים כששבעים, בשיטה לומדים לדייק את עצמנו. רוב השיטה בכלל לא עוסקת באוכל (ולכן זו מתנה כל כך גדולה לחיים), היא לא עוסקת רק בתזונה, השיטה עוסקת בחיים, לחיות את החיים ממקום של אהבה, של דיוק, של הגשמה, של חיבור לעצמנו, לחיות ממקום שלם. השיטה עוסקת בלתת מקום לרגשות ולתת לאוכל מקום נכון יותר בחיינו ולא מענה רגשי.
הרעיון בשיטה זה לא להגיע לאיזשהו יעד, זה לא לרזות למשקל מסוים, אלא להיות במשקל ובמקום שאמורים להיות, שהגוף שלנו אמור להיות בו כשאנחנו מדויקים לעצמנו. מה שחשוב פה זה הדיוק, לא המשקל, לא השומן, החיבור לעצמנו.
כשהתחלתי לא האמנתי שאהיה בשיטה הזו לתמיד, חשבתי שדיי מהר אבין את הקונספט ואחזור לחיי ואולי אקח משם כמה טיפים וכלים.
אבל הכלים שקיבלתי שם הם מתנה לכל החיים, והעבודה שעשיתי שם עם עצמי פתרה לי הרבה קשיים, ההסתכלות השתנתה וכן גם התזונה. אני כבר שנתיים וחצי בשיטה ולא רואה את עצמי חוזרת אחורה. להיפך, הסדנה הזו רק עשתה לי חשק ללמוד עוד על עצמי, להתפתח, לחקור, לחיות טוב יותר, להתחבר לתדר של אהבה, לחיות בשלמות והגשמה. ולאחר הלימודים עם רעב לעוד (לעוד התפתחות, לא לאוכל) התחלתי ללמוד גם חיבור למודעות על. על זה בפוסט אחר.
מה שחשוב פה זה לא זה שרזיתי, זו רק תופעת לוואי, בונוס. מה שחשוב פה זה הדיוק בחיים והשמחה והשקט שזה מביא לחיי.
בינתיים… ממליצה על סיון אופירי. המדריכה המדהימה שלי הייתה הדר מור הארט, וזו אחת המתנות האדירות שהענקתי לעצמי.
הפרש של פחות משנה בין התמונות. אחת לפני הסדנה ואחת אחריה:
וזו עוד שנה אחרי, מהקיץ האחרון:
אמא שי ממליצה ומשתפת 