אמא שי ממליצה ומשתפת

מכירים את זה שאתם קמים בבוקר, מארגנים את הילדים בזריזות למסגרות, מפזרים את כולם עם חיבוק גדול ואז מתיישבים רגע באוטו ונושמים עמוק? כי עכשיו אתם רק לעצמכם?
אז בחינוך ביתי אין את השלב הזה. אנחנו ביחד מתחילת היום ועד סופו. כשרגילים לזה לומדים מתי לקחת את הנשימות העמוקות, ובעיקר לומדים לדאוג לצרכים של עצמנו תוך כדי שאנחנו עם הילדים. אבל לפעמים זה מתיש כשעסוקים בלמלא את הצרכים של כולם, בעיקר כשזה על הבוקר. אחת רוצה עזרה בכתיבה, אחת לא מוצאת את המשחק שרוצה, אחת רוצה לאכול משהו, ואני… רוצה רגע קפה וזמן לעצמי לפני שאני מתחילה לשרת אחרים.

לפני כמה חודשים הייתי רצה לקראת הערב, עושה ריצה של חצי שעה ואם התאפשר אחר כך גם אימון קצר, זה היה הפסק זמן שלי מהיום הארוך שאני עם הילדות מרגע ההתעוררות, זמן לעצמי, לנשום עמוק, לתת לתחושות לצוף, לחשוב, לנקות את המחשבות, לבחור בחירות להמשך, לשמוע מוזיקה, פודקאסטים, זמן כזה שלי. הייתי מחכה לו, היה שומר עליי מאוזנת. אבל אז התחיל להחשיך מוקדם, הייתי צריכה להיות פנויה להשכבות יותר מוקדם, גיא חזר מהעבודה יותר מאוחר, וזה לא התאפשר. אז החלטתי לנסות לקום מוקדם ולצאת לרוץ בבוקר, זה היה כל כך כיף שהקדמתי עוד את ההשכמה, כדי להספיק אימון, מדיטציה, כתיבה, לימודים. ופתאום מצאתי שהבוקר מתחיל הרבה יותר רגוע, יש לי פניות אליהן כי מילאתי את המצברים שלי, כי הצרכים הבסיסיים שלי היו מלאים, אז היה לי מקום לענות על צרכים של הילדות שלי.

פעם לא הבנתי הורים שמתעוררים לפני הילדים שלהם. הייתי הולכת לישון מאוחר בשביל לעשות דברים לעצמי בלילה, ומבחינתי כל דקה שאפשר לישון בבוקר, ניצלתי. אבל כשהבנתי את הערך של התעוררות לפני הילדות, אפילו שאני עדיין הולכת לישון מאוחר, הבנתי שהזמן הזה שווה לי יותר משעות שינה.

אז איך נראה הבוקר שלי?
דבר ראשון בבוקר אני מתיישבת לכתוב, מה שעולה. אחר כך אני יוצאת לריצה, עושה אימון לחיזוק שרירי הליבה (יש לי היפרדות שרירים בבטן אז זה חשוב לי לשפר ולשמר), מתיחות, מדיטציה, ואם נשאר זמן גם קוראת מספרי הלימוד שלי (חיבור למודעות על. ארחיב בפוסט אחר).
אם יש לי רק מעט זמן אני מסתפקת בריצה, בריצה אני לא רק עושה ספורט בשביל הבריאות הפיזית, הריצה היא הרבה יותר מזה עבורי, גם לא רק אדרנלין שעושה מצב רוח טוב, הריצה היא כמו מדיטציה עבורי, היא כמו ניקוי אנרגטי, היא כמו טיפול רגשי. הכל ביחד.

מאז שהעברתי את הריצה לבוקר וכך גם את שאר הפעילויות עבור עצמי, כל היום מרגיש אחרת, כיוון שכשאני מלאה ואני פנויה רגשית לבנות שלי, גם הן הרבה יותר מלאות וכך פנויות וקשובות יותר לעצמן, זו לזו, אליי ולאחרים.

בתמונות: כך מתחיל היום שלי