אמא שי ממליצה ומשתפת

הדבר שאני הכי טובה בו זה להיות אמא.

אני שומעת שהרבה מופתעים מכך שאני אומרת את זה, כאילו הורות חייבת להיות מלווה בביקורת עצמית ורגשות אשם.

אני לא אומרת את זה מתוך התנשאות או מחשבה שאני טובה מאחרים, אני משווה רק לעצמי, לצרכים של הילדות שלי, לצרכים שלי, לחלומות שלי, לציפיות שלי, אני מרגישה שאני מגשימה אותם.
אני מרגישה שזה הקיום שלי, הייעוד שלי, וכמו שיש אנשים שעובדים במשרד עורכי דין וטוענים שהם עורכי דין מעולים כשמאחוריהם רזומה מרשים, ויש אנשים שעובדים בקונדיטוריה וטוענים שהם אופים מעולים וגם הריח מרמז על כך, גם אני, אמא במשרה מלאה אומרת ומתוודה שאני אמא מעולה. בעריכת דין ואפיה פחות יש לי מושג, אבל בהורות אני מרגישה שיש לי הרבה מושג או בעיקר הרבה אינטואיציה והקשבה פנימית. וגם פה העובדות מוכיחות ומרמזות על כך שאני אמא מעולה כשרואים אותי ואת בנותיי, בעיקר כשאני רואה את התוצאות יומיום.

זה לא שאין לי אתגרים בהורות, בכל עבודה יש אתגרים, זה לא שאין לי טעויות (ותודה לאל שיש, איך הבנות שלי היו לומדות שזה בסדר לטעות גם לפעמים, ושאפשר לתקן), זה לא שאני אף פעם לא כועסת ומתעצבנת (וגם פה תודה לאל שאני יכולה כך להבין את הבנות שלי כשהן עצבניות, אני יכולה לשמש עבורן דוגמה לאיך ניתן לבטא כעס, וגם להראות להן שאני אנושית ושלא יהיה להן מודל לא סביר כמו אדם שלעולם לא כועס. הן גם יודעות שכשאמא כועסת היא אוהבת), אבל למרות כל זה ובזכות כל זה, אני אמא מעולה. אני גורמת לילדות שלי להרגיש הכי אהובות, הכי בטוחות, הכי משמעותיות בעולם. אני נותנת להן כלים לחיים, אני שמחה איתן והן שמחות איתי. אני נותנת להן קרקע יציבה ובריאה וגם הבאתי להן אבא נפלא שעונה לנו על הרבה צרכים. אני יודעת שאני מספקת להן כל מה שהן צריכות והכי טוב שאני יכולה.

וכדי להיות אמא מעולה או הורה מעולה לא חייבים להיות ההורה שאני, כמו שאני לא מעולה כמו הורים אחרים מעולים שאני מכירה. כל אחד בדרכו שלו. זו אני.

מותר להגיד את זה בקול – אני הורה מעולה! היקום שומע ומהדהד את זה. תרימו לעצמכם.