אנחנו יוצאים לטיול של חצי שנה, חלום שנרקם אי שם בתאילנד לפני 6 שנים ועכשיו מקבל כנפיים. כרטיס טיסה לכיוון אחד, כשרק היעד הראשון ידוע, בלי תוכניות, בלי החלטות מראש. יש רעיונות, יש שלד כללי ליעדים, הכל פתוח ובעיקר הלב פתוח למה שיבוא.
אני לא יודעת אם אני אכתוב, מה אני אכתוב וכמה. אני פותחת את האופציה וכמו שאני יוצאת לדרך עם הלך רוח לאן שהלב והבטן יובילו בטיול, כך יהיה גם עם הכתיבה והשיתוף.
ההתרגשות עוד לא הגיעה למרות שזה קורה מחר, לא ממש מעכלת את הדבר. כל כך הרבה זמן הייתי עסוקה בלהשיג את האישור שזה יקרה, שכשזה כבר קרה אני לא ממש קולטת, או שכל כך התכוננתי לזה שזה לא נראה לי ביג דיל.
החזרה לשירגאו, קורון ופרידה מהפיליפינים
פוסט אמוציונלי ולא פשוט עבורי. לקח לי זמן לעבד את התחושות, לכתוב אותן, וגם כשהיה מוכן לקח לי זמן לשחרר אותו לאוויר העולם. חוויה יוצאת דופן שמשנה את חיי.
קמיגין, סבו, בוהול, והמלצה על ספר.
שבוע רגוע על אי בתולי וקסום, ועוד שבוע נדודים ואטרקציות, מסתכמים לתוך פוסט אחד ארוך ומלא בחוויות ופעילויות. פלוס כמה חוויות חולי, הבראה, דאגות והאתגרים שמסביב…
האי השני שלנו בפיליפינים- שירגאו
היה לי לא פשוט לכתוב על שירגאו, היא נכנסה לי ללב וקשה להוציא מהלב למילים. הפוסט הזה כתוב בעיקרו בסדר כרונולוגי, לרוב אני משתדלת לכתוב יותר כללי על החוויות, אבל פה הרגשתי שאין דרך שאצליח לתאר במילים כלליות כי היה שם תהליך, וכמובן שלא סופר כל מה שעשינו שם, אבל נקודות עיקריות שעבורי היו משמעותיות…
שבוע ראשון בפיליפינים- פורט ברטון
נחיתה בפיליפינים. מורכב, לא קל, מיוחד, קסום, מרתק, מאתגר. התחלנו את המסע!
הילדות מתנגדות למסע ורוצות לחזור הביתה
התחלנו את המסע. נוחתים בבנגקוק בדרך לפיליפינים, יום מלא עליות וירידות, שמחה ועצב, כיף, געגועים, כעס והמון עייפות.
אמא שי ממליצה ומשתפת 